ב

תקופת התהילה של מוזיקת ההמונים, מבחינתי, הייתה בכיתה ט׳. זו הייתה השנה שבה התחילו לי החיים החברתיים, ויחד איתה גם התחלתי לאהוב את המוזיקה ״שכולם אוהבים״. בנוסף, לראשונה גם הכרתי מיטיבי לכת (או סנובים) מוזיקלים, שטרחו להזכיר לי פעם אחרי פעם שיש מוזיקה ״טובה״ וכזו ״פחות טובה״ - בדרך כלל בקורלציה הפוכה לפופולריות שלהם. כך שבשנים שלאחר מכן עשיתי מאמץ לא קטן להתרחק כמה שאפשר מהפופ ולהאזין לדברים שנחשבו טובים - ועל כך אני מודה לאותם סנובים. אבל עם השנים הבנתי שאין יותר מה להתבייש להאזין לכל הסגנונות, ולסגנון הפופי הטראשי יש דברים שאין לאף סגנון אחר. הפלייליסט הזה מוקדש לאותם שירי פופ-טראש שכולנו אוהבים בהחבא.

את הפלייליסט תוכלו למצוא כאן

Brandy & Monica - The Boy Is Mine

מואישה היה סיטקום טיפוסי של שנות ה-90 - נערה סופר מגניבה במשפחת תמיד-יש-סוף-טוב. כנהוג באותם ימים, אם את/ה נער/ה כוכב/ת בסיטקום אמריקאי - את/ה חייב/ת (זה מתחיל להימאס לי) להיות גם זמר/ת (ראו מקרה וויל סמית). את הלהיט הראשון שלה הוציאה ברנדי (ששיחקה את מואישה) ב- 98 יחד עם מוניקה. זה היה סוג של וואן-היט-וונדר עבור ברנדי, למרות שהשיר הבא שהוציאה יחד עם מייס (אותו פגשנו גם בפוסט הקודם) היה הרבה יותר בננה אגוזים. מוניקה, לעומתה, חזרה לאלמוניות גלגל״צית די מהר. טוב, נו לא באמת - היא הוציאה עוד כל מיני שירים, אבל ממש לא משהו מספיק מעניין על מנת להיכנס כאן

All Saints - Under The Bridge

ללא ספק, להקת הבנות הכי פחות מוערכת. הן נראו הרבה יותר מהספייס גירלז, החזיקו יותר שנים ועשו מוזיקה
הרבה יותר טובה. לא הייתי בטוח איזה שיר שלהם לשים, כי באמת שיש כמה שאני אוהב. אבל החלטתי על הקאבר של רד הוט צ׳ילי פפרז משתי סיבות: קאבר של שיר שכולם מכירים ואוהבים זו דרך פייזנית להצליח, וכטיזר לפוסט הבא. אגב - וסליחה על הסטייה הגסה מהנושא - השבוע אישרתי חשד שקיים אצלי הרבה זמן - שפלי של רד הוט צ׳ילי פפרז מופיע בקליפ האדיר של אמ.סי צעיר, שבור מהלך, שממש כמעט נכנס לפוסט הקודם
סליחה, נשוב לעניינינו. אז כנסיון נואש לשכנע אנשים נוספים שאול סיינטס היא להקה טובה, אני אמליץ על שיר הנושא מתוך החוף בכיכובו של לאונרדו די קפריו והשיר שבדיעבד היו צריכים לקרוא לו ״ערה?״. אבל באמת שיש עוד רבים וטובים

Mariah Carey - Honey ft. Mase, The Lox

בגזרת מריה קארי החלטתי ללכת על הקליפ היחיד שלה שבו היא לבושה בצורה חושפנית. בתקופה ההיא היה נורא גזעי לעשות רימיקסים היפ-הופיים לשירי פופ (עוד על חוסר הנטיה של אמני הז׳אנר למקוריות בפוסט הקודם). השיר הזה זכה לדקות אמ.טי.וי גם בגרסתו המקורית וגם בגרסת הסתם-קטע-ראפ-לא-קשור-באמצע-השיר (הגרסה הזו). אבל בתור ילד הקטע הזה הילך עלי קסמים ממש, כמו בשיר של ברנדי ומייס ובשיר הזה של ביג בוי מאאוטקאסט וקלי רולנד מדסטניז צ׳יילד (שזה לא היה כשהייתי ילד, אבל עדיין שיר ממש מגניב). בקליפ אפשר לראות את זמרת שלוש האוקטבות (אני חייב להודות שאני לא באמת מבין מה זה אומר) רוכבת על אופנוע ים עם אחד מהאפקטים הגרועים בתולדות הקליפים. וזה לא היה הדבר הכי זול בקריירה של מריה

Destiny's Child - Bills, Bills, Bills

אם בקלי רולנד עסקינן, אז איך לא נדבר על הלהקה של ביונסה. אני לא אוהב את ביונסה, קצת מהסיבה שאני לא אוהב את הנושא של השיר הזה. השיר כאילו מדבר על פמיניזם והעצמה נשית, אבל בעצם מדבר על זה שעד שהבחור לא ישלם להן את חשבון הטלפון והוצאות הרכב הם לא יוכלו טו צ׳יל. ביונסה המשיכה עם הקו העאלק פמיניסטי הזה גם בקריירת הסולו שלה, עם שירים כמו, ״שמאלה״, עם המשפט הנהדר (תרגום חופשי) ״אני יכולה להשיג אחד כמוך תוך דקה, למעשה הוא יהיה פה עוד דקה״. יש לי תחושה שביונסה ממש מעצבנת, מה שאולי גרם לחצי מהלהקה לעזוב ב1999. אבל לפחות לשירים של ילדו של הגורל היה קצב ממש טוב, והשיר הזה הוא בורקס תרד לאללה. דווקא לקלי רולנד, הפחות מוערכת, יצאו שירים הרבה יותר מגניבים, כמו אחד שראינו קודם וגם זה 

The Cardigans - Erase & Rewind

אוקי, מחליפים לגמרי כיוון. כשהייתי ילד לא כ״כ אהבתי את השירים של הלהקה השוודית הזו. אבל כשאני מסתכל אחורה על הסינגלים שלהם, אני חייב להגיד שאני אוהב את כולם, וגם את אלה שהוציאה הסולנית נינה פרסון בשיתופי הפעולה שלה עם טום ג׳ונס ומאניק סטריט פריצ׳רז. בניגוד ללהקת הבנות מהשיר הקודם, ובעיקר מהעומדת בראשן, נינה פרסון היא (מסתבר) פמיניסטית יחסית ידועה בשוודיה. אני זוכר ראיון איתה ב- אמ.טי.וי בסוף שנות התשעים, שם היא מתרעמת על השאלה של המראיין, שתוהה האם היא מחשיבה את עצמה סמל מין. בתשובה היא מבדילה את עצמה מזמרות אחרות, ואומרת שהיא לא רואה את עצמה ככה, ושחשוב לה להיות מוכרת רק בזכות המוזיקה. איך אומרים? זה לא סקורסיזי. יחי ההבדל

Blink-182 - All The Small Things

טוב אז עכשיו אני מתחיל קצת לרמות, כי זה שיר שני שאפשר לסווג אותו כשיר רוק. בתקופה של החלפת המילניום שני ז׳אנרים נהיו סופר אופנתיים בארה״ב - היפ הופ ורוק סקייטרים. דוגמאות אחרות לרוק סקייטרים הם אליין אנט פארם ובלודהאונד גאנג (ואני לא אשים לינק ללימפ ביזקיט כי הם מעפנים כמו סבלימינל). אפשר להבחין בשירים של הלהקות האלה להשפעה חזקה מאוד של היפ הופ, וגם הרבה נסיון (לפעמים מוצלח) לעשות צחוקים. בלינק, בעיני, שונים במקצת מהלהקות האחרות. דבר ראשון, הם החזיקו הרבה יותר זמן. דבר שני, הם התקדמו מוזיקלית ועשו גם דברים יותר רציניים וטובים בהמשך שלהם. ואז, כמובן, הגיעה ההתדרדרות של המתופף שהתחתן עם שחקנית/כוכבת פלייבוי/מלכת יופי, ואפילו הייתה תכנית ריאליטי (גרועה) על החיים שלהם. איזה כיף

Chamillionaire - Ridin

אז קודם אמרתי ששני סגנונות הגיעו למיינסטרים בתחילת שנות האלפיים - אבל ההיפ הופ החזיק הרבה מעבר לרוק סקייטרים. אם בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים המוזיקה ה״שחורה״ הייתה בעיקר מחאה נגד הממסד ונגד אפליית השחורים בארה״ב, בשנות האלפיים זה היה כבר יותר בקטע של - תראו כמה אני עשיר (״אני עושה מה שאתה עושה בעשר שנים - ביומיים״), אבל אני עדיין מנסה להראות שאני עבריין, מעשן סמים ושונא את המשטרה. לא שאין יותר אפליה נגד שחורים בארה״ב, או שאין מוזיקה בסגנון של סוף שנות השמונים, אבל היא לא בפרונט כמו השיר הזה. ובכל זאת, זה שיר מעולה. לשמיליונר יש קצב מעולה והוא דואג לרפרפ מספיק מהר כדי שלא יהיה שום סיכוי שאני אבין מה הוא אומר. וכמובן, איך אפשר בלי החבר שעומד מאחוריו בזמן שהוא שר ולא עושה כלום. אפילו ווירד אל יאנקוביץ׳ צחק על זה

JoJo - Leave

חוזרים לקצת פופ טראשי. לז׳וז׳ו הזאת לא הייתה חלסטרה בקומדי סטור, אלא היא הייתה זמרת ילדה. כשהשיר הזה יצא היא הייתה בת 14! בגיל 14 אני בקושי הצלחתי ללכת לבד, ולכן מוזיקאים ילדים תמיד הדהימו אותי - כמו לורד או מייקל ג׳קסון. למרות הגיל הצעיר, ז׳וז׳ו שרה על בחור שבגד (!) בה, ולכן היא קוראת לו לעזוב. גם הלהיט הבא שלה היה על פרידה, והפעם היא זורקת כוכב כדורגל שנראה בקליפ בערך בן 40. אז אייל גולן לא המציא את זה בעצמו

Taylor Swift - Love Story

לקראת הסוף, נרוץ כמה שנים קדימה. כל כמה שנים קמה זמרת חדשה ואומרים שהיא מלכת הפופ החדשה. הדוגמה הכי טובה לזה היא בריטני ספירס, אבל אני חושב שהיא לא הצליחה להחזיק בטופ יותר מכמה שנים. מעבר לכך, לא הייתה לה איזשהי אמירה, והייתה די משעממת באופן כללי (עד השנים האחרונות, כשהיא קצת השתחררה). מלך הפופ (מייקל ג׳קסון) ומלכת הפופ (מדונה) נשארים כבר יותר מעשרים שנה לבד בפסגה. טיילור סוויפט היא, לדעתי, המועמדת הראשונה מזה הרבה מאוד שנים להתקרב לפסגה היוקרתית של מלכות הפופ. היא פופולרית בצורה שלא תיאמן בארה״ב, אבל בניגוד לבריטני ספירס היא גם ממש מוערכת ומשתדלת להעביר מסרים עם ערך בשירים שלה (לדוגמה- העצמה נשית). היא התחילה כזמרת קאנטרי, אבל להיט הפופ הראשון שלה (והראשון שמוכר באמת מחוץ לארה״ב) היה השיר הזה - לגמרי בריטני ספירסי. אבל, כמו שאמרנו, מאז היא התפתחה

אמילי קרפל -נמשים (הפינה הישראלית)

נסיונות ישראלים לחקות את הצלחת הפופ האמריקאי לא חסרים. היו להקות בנים, להקות בנות (אפילו אחת עם להיט שכתב שר האוצר לשעבר), נערה בלונדינית ומושלמת (רוני סופרסטאר, היא לא זוכה ללינק) ובחור חלומי (אדם, שמישהו פעם סיפר שהוא מחלטר בשנים האחרונות בהופעות בספינות של מנו ספנות. והמחיר? ללא תחרות). אבל אני לא חושב שמישהו מהם היה מספיק חשוב כדי להיכנס לבלוג הזה. אמילי קרפל, שהתחילה גם היא בלהקת פופ ישראלית (צעירי תל אביב), הוציאה ב- 2008 את האלבום נמשים, שהוא כנראה אחד מהאלבומים הישראלים הכי פחות מוערכים. יש שירים מצויינים נוספים באלבום, אבל אני חושב שנמשים הוא ממש שיר מעולה. מירי רגב מתלוננת שאין מספיק מוזיקה מזרחית בגלגל״צ? טוב בעצם ניגנו לא מעט את אמילי קרפל בגלגל״צ, אבל כנראה שזה בא לרעתה

א

ברוכים הבאים לבלוג המוזיקה שלי! הרעיון די פשוט - אני מכין רשימת השמעה ביוטיוב, עם איזה רעיון מסדר מאחוריה, ומספר למה בחרתי כל אחד מהשירים. והפעם - שירים שמהם להיטי היפ הופ סימפלו. כשתאזינו, אני מצפה 

שתרגישו מה שאני הרגשתי כשהאזנתי להם בפעם הראשונה - רגע מה? איזה קטע, הוא גנב מהם לגמרי!.

את הפלייליסט תוכלו למצוא כאן

The Whispers - And the beat goes on

את השיר הראשון שלנו פגשתי במקרה, כשחיפשתי להאזין ל The beat goes on של The all seeing I, שגם הוא, אגב, סימפול/קאבר לשיר בעל אותו שם של Sonny and Cher. הקליפ הרשמי לשיר הזה נורא ארוך, אז במקרה הזה תיאלצו להסתפק בתמונה של חמשת החבר׳ה האלה.
אז, במידה ועדיין לא זיהיתם, מי שסימפל את השיר הזה הוא לא אחר מהנסיך המדליק מבל אייר, וויל סמית׳, בשיר האדיר Miami (גם כאן, לא הקליפ כי אני לא אוהב את הקטע הלטיני בסוף). בתור ילד, קניתי את האלבום Big Willie Style, בתקופה שעוד היה לגיטימי לקרוא לאלבומים ככה, והייתי הראשון לזהות שהשיר מיאמי יהיה להיט ענק. אחרי שהוא יצא, וכולם נהיו גזורים עליו, כבר לא האמינו לי שאני זיהיתי את הפוטנציאל שלו. אתם רק יכולים לתאר כמה הייתי מאושר לגלות את המקור לשיר הזה.

Sister Sledge - He's the greatest dancer

ממשיכים עם וויל סמית', ועם אותו אלבום. אגב, היו עוד שירים באלבום שהיו מסומפלים, כמו לדוגמה Just the two of us, שהוא כבר ממש על גבול הקאבר. Sister Sledge היא להקת בנות שמעט מאוד מכירים אבל כמעט כולם מכירים את הלהיט הענק שלהם We are family, עד כדי כך שזה הרינגטון של אבא שלי. לאחרונה נתקפתי דודה לסוגת שירי ה Disco/R&B של שנות השבעים, וכך הכרתי את השיר הנהדר הזה, שהוא המקור של Getting jiggy with it. בכיתה ח׳, כשיצא Getting jiggy with it, כולנו היינו בטוחים שאנחנו הו כה מגניבים במסיבת סיום כשעשינו את הריקוד של ידיים-מחיאת כף-קפיצה. ובאמת היינו.

Curtis Mayfield - Move On Up

נעבור לעוד אמן היפ הופ שאוהב לסמפל דברים טובים מהעבר - קניה ווסט. ממפיק מוזיקלי עבור ג׳יי זי ודרך האלבומים הראשונים המעולים שלו, קניה הפך היום למלך הטראש וגם המוזיקה שלו כבר ממש לא מה שהייתה פעם. אז מתוך האלבום השני של קניה Late Registration הוא הוציא את השיר המעולה (וגם קליפ אחלה, איך לא - פמלה אנדרסון מככבת שם) Touch the sky. שיטוטים אקראיים ביוטיוב הביאו אותי לקרטיס מייפילד ולשיר הזה שממנו קניה סימפל. כנראה שזה קצת מביך שרק בגיל הזה הבנתי מאיפה השיר של קניה מסומפל. אגב, מומלץ לצפות בקליפ של קניה, הוא ממש חמוד. מככבת שם אותה שחקנית שמככבת גם בקליפ הורס המדינות והסקסיסטי Kanye's workout plan.

Diana Ross - I'm coming out

השיר האהוב עלי בילדות היה ללא ספק Mo' money Mo' Problems. ולא, זה לא בגלל האמפתיה הטבעית שלי לבעלי הממון. זה בעצם עוד אחד מאלפי השירים שבהם פאף דדי מסמפל דברים מפעם, וגם עוד אחד מאלפי השירים שפאף דדי עשה לזכרו של נוטוריוס בי.אי.ג׳י (נורא לכתוב את זה בעברית). באותם שנים היה קשה (לי) להשיג שירים מהאינטרנט, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההתרגשות שתקפה אותי כשהדיג׳יי השמיע את השיר הזה במסיבה שהייתה לנו בטיול השנתי בכיתה ז׳. בכל מקרה, פיית׳ אוונס שרה ברקע כל הזמן את הפזמון מתוך השיר של דיאנה רוס, ובאותם ימים זו הייתה מבחינתי התרומה הכי גדולה של דיאנה רוס למוזיקה. טוב, אז טעיתי, כי היום אני חרוך על Upside Down, אבל לעולם תשאר לי פינה חמה בלב ל- I'm coming out. אפילו שהיום כבר נמאס לי מ Mo' money, כי חרשתי עליו ביוטיוב.


Luniz - I got 5 on it

סוף סוף הגענו לשיר שבו המקור טוב יותר מהמסמפל. כשהיינו ילדים הרגשתי כלפי אלה ששמעו Luniz קצת כמו שאני מרגיש היום כלפי אנשים ששומעים אינדי מחתרתי - הערצה לרוחב היריעה המוזיקלית. בנות עם מכנסי באגי וחולצת בטן, פוזה של דלוקים בתוך מכונית אמריקאית ומסיבת בריכה- ממש החלום האמריקאי ושברו. פאף דדי, לעומתם, ניסה לכתוב את הבלדה האולטימטיבית. חבר מהילדות מספר שחבר אחר ציטט לחברה שלו במכתב שכתב לה משהו בסגנון של ״I'm the light when you can't see, I'm that air when you can't breathe״, והיא אמרה לו ״זה לא מ- Satisfy you?״ אז הוא ענה לה ״תשמחי שכתבתי לך ותשתקי״. זו רמת הרומנטיקה שגם פאף דדי ואר קלי מפגינים בשיר הדי חלש הזה. זה לא להגיד שכל מה שאר קלי השתתף בו היה מעפן. קחו למשל את Ignition, שם במיוחד אהבתי את הבחור במעיל פרווה הלבן בתחילת הקליפ - שימו לב, יש לו תפקיד מה זה חשוב.

Grandmaster Melle Mel and the Furious Five - White lines

טוב עכשיו כשאני יושב וכותב, אני קורא קצת באינטרנט ומזדעזע ללמוד שלגרנדמאסטר פלאש אין שום קשר לשיר הזה! זה ממש רגע משנה חיים בשבילי. לפחות לפי ויקיפדיה אנשים רבים טועים לחשוב שזה שיר שלו, אבל מסתבר שלא. עוד התאכזבתי לגלות שהשיר מעודד מלחמה בסמים ולא נטילתם - כמה סחי (לא שאני, כמובן, מעודד לקחת סמים). בכל מקרה, כדי שתוכלו להנות מהקליפ המקורי - תשלמו קצת באיכות. עברו כעשרים שנה עד ש- LL Cool J החליט לסמפל/לקחת חלק מהמילים בפזמון של White Lines בלהיט המטורף שלו Phenomenon. מבחינתי זו הייתה נקודת השיא שלו (למרות הצלחה בשנים שבאו אחר כך בפרסי הגראמי), והוא התדרדר התדרדרות סטייל Xzibit (שגם לו היו כמה להיטים, למשל X) כשהגיע לתחתית והגיש את Pimp my ride. היום LL Cool J מגיש את Lip Sync Battle שגורם למסר של White Lines להיראות פחות סחי מלהקת אינדי נורווגית.

Rick James - Super freak

הגענו לקליפ האהוב עלי ברשימה הזו. תתחילו לצפות בקליפ, ואני בטוח שלא תצליחו להפסיק. אני לא יודע מה זה - הבחורות חסרות הבושה, חוסר המודעות העצמית של ריק ג׳יימס או פשוט העוצמה של השיר. באופן כללי, ג׳יימס זצ״ל הוא היום סוג של בדיחה היום בארה״ב, ויש את החיקוי המצחיק שדייב שאפל עושה לו. וכשאני אומר מצחיק אני מתכוון שרק מי שממש אוהב את הז׳אנר אולי יצא לו איזה ״חה״ קטן. בכל מקרה, לסמפל את הלהיט המשוגע הזה היה מתבקש, ומי שהרים את הכפפה היה אמ.סי. האמר, שבאותה תקופה היה ענק בארה״ב. ולראיה הקליפ שלו מתחיל בזכיות בפרסים שונים בטקס פרסים אמריקאי, שנראה חשוב כי קורטני לאב מגישה שם פרס עם לני קרביץ. הפטיש רוקד בקליפ בטירוף, ולבוש בבגדי שיח - והכל מולבש בצורה מושלמת על הקצב של ריק ג׳יימס. ארבע וחצי דקות של כיף.

The Sugar Hill Gang - Rapper’s delight

טוב, כאן קצת רימיתי. מאוד רציתי להזכיר את מיסי אליוט, שעליה אני קרוע, אבל בגלל שהבטחתי לעצמי שאלא אחפש קצות חוט בגוגל - הלכתי עם ה״סימפול״ היחיד שמצאתי. האלבום החמישי של מיסי נקרא This is not a test והפיק מתוכו כמה מלהיטי הענק שלה (Let it bump, I'm really hot). הקשר שלה לכנופיית גבעת הסוכר מתמצה בשם של האלבום (What you hear is not a test) ובשירי ה- Intro ו- Outro שהיא מבצעת עם מרי ג׳יי בלייג׳, שם חוזרת השניה על כמה משפטים מתוך Rapper's delight, כמו המשפט שממנו נובע שם האלבום וגם - To the black, to the white, the red and the brown,The purple and yellow. אני חושב ש Rapper's delight מסמל כל מה שאני אוהב בסגנון המוזיקלי הזה (שמופיע לא לראשונה בפוסט הזה): הרבה גיטרה באס, מסיבה שבה כל הרקדנים שרוקדים בין שתי שורות בתורם הם אדירים ואפילו יש קצת חוש הומור במילים.

Knight Rider theme song

טוב האמת שפה כבר הלכתי צעד אחד יותר מדי. מדובר על נעימת הפתיחה מתוך אביר על גלגלים בכיכובו של מי אם לא דייויד האסלהוף, בימים שהתפקיד שלו דרש חולצה. הסרטון שהוספתי כולה מנגן את קטע הפתיחה בריפיט, ולכן הוא לא מעניין במיוחד. מעניין קצת (אבל באמת רק קצת) יותר לדבר על מי שסימפל את השיר הזה, באסטה ריימז. השיר שלו Fire it up הוא שיר בעל קצב אלים וחזק, שקשה להפסיק להקשיב לו. בכלל, באלבומים הראשונים של באסטה היו כמה להיטים, האהוב עלי במיוחד הוא Gimme some more שנראה לי שיש שם אפילו איזשהי ביקורת נסתרת על תרבות הצריכה הקפיטלסטית.

אריק איינשטיין - מכוףף הבננות (הפינה הישראלית)

אריק היה גאון יחיד בדורו, והיום הוא כבר אינו. כך גם מוקי די ממשפחת ג׳ון קלוד (שיבדל״א). מוקי העיד על עצמו לפני כמה שנים בראיון שהוא לא מתבייש בהיותו סחי. כמי שהכיר קודם את מכופף הבננות של השב״ק, אי אפשר שלא לשמוע את הרמיזות המיניות גם אצל אריק (״כמעט חטפתי שוק כשרק שמעתי מה שהוא עושה לארטישוק״), אפילו שזה שיר לילדים. הגרסה של שב״ק ס׳ (שמסמפלת את קטע הגיטרה מהבתים בשיר המקורי, וגם חלק גדול מהמילים) היא בעיני התחלה של סצינת ההיפ הופ בארץ, שהגיע לשיאה באלבום הלהיט שלהם ״בעטיפה של ממתק״. מכופף הבננות הוא מהאלבום הראשון (שלפי ויקיפדה שמו הוא אחד מ- ״7״, ״שב״ק ס׳״ או ״אימפריה״). בכל מקרה, מאותה נקודה, בעיני, ההיפ הופ הישראלי רק דעך, כשנקודות השפל הן כל מה שקשור בסבלימינל והאיש העדין בארץ, מש״ק הרס״ר שאוהב להרביץ לשמאלנים - הצל. הדבר היחיד שהיה איכשהו סביר בשנים אחרונות היה הנסיון של כהן ומושון (מושון - מיכאל מושונוב), עם היפהופ לוזרים וקצב מעולה.

שווה אזכור

1999 של פרינס -> Willenium של וויל סמית׳ (כי פרינס מתעקש שלא יהיו סרטונים של שיריו ביוטיוב).